גמרא
פירוש
אִין בְּעָלְמָא דָּרְשִׁי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳. הפרת נדרים כל היום וכו׳. נחלקו התנאים אם יום שמעו ר״ל עד חשיכה או מעת לעת, דהיינו אם יום שמעו הוא יום של מעשה בראשית עד החשיכה או כ״ד שעות.
בדין יום שמעו ניתן לחקור אם הוא זמן בעלמא שבו אפשר לבעל להפר ומשעבר הזמן פקעה זכות ההפרה שלו או״ד בהשלמת יום שמעו חלה הקמה. והנה מבואר בגמרא לקמן (דף עט.) וז״ל קיים בלבו קיים היפר בלבו אינו מופר עכ״ל. וכתב הר״ן (שם ד״ה הפר בלבו וכו׳) וז״ל ונראה בעיני דילפינן לה משתיקה דיום שמעו שהיא מקיימת דטעמא מאי משום דכיון שעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתיה שהוא רוצה בקיומו של נדר, אלמא כל שבלבו לקיימו סגי, אלא דיהיב ליה רחמנא כל ההוא יומא להפרה משום דעד דערבא שמשא לא מוכח מידי שיהא רוצה לקיים וכו׳ ומינה דכל שקיים בלבו קיים לאלתר דהו״ל כאילו עבר יום שמועה וכו׳ עכ״ל. רואים בעליל שהר״ן סובר שבשתיקה ביום שמעו חלה הקמת הבעל והו״ל כקיים בלבו קיים. שתיקה ביום שמעו יוצרת אומדנא דמוכח שהבעל הקים את הנדר בלבו ולכן קיים.
מאידך בהשותק ע״מ למיקט חלוקים האמוראים (לקמן עח:-עט.) אם יכול להפר אח״כ או שלא יכול. והרי בשותק ע״מ למיקט לא הקים בלבו (עיי״ש בר״ן). ועכ״ז יש מ״ד (וכן המסקנא) דהו״ל הקמה. ולכאורה חזינן משם שיום שמעו הו״ל שיעור זמן בעלמא שאפשר להפר בו ומשעבר הזמן פקעה זכות הפרה אף שלא קיים הבעל את הנדר בלבו. אמנם אין הכרח האם הקמה חלה שם ממילא מן השמים או לא.
ועיין ברמב״ם (פי״ב מהל׳ נדרים הלי״ח) שכתב וז״ל שמע האב או הבעל ושתק כדי לצערה אע״פ שלא היה בלבו לקיים נדרה הואיל ועבר היום ולא הפר ולא בטל נתקיימו נדריה עכ״ל. בפשטות פסק שהשותק ע״מ למיקט הו״ל הקמה. ומלשון הרמב״ם משמע שאין יום שמעו שיעור זמן בעלמא שאפשר להפר בו אלא שמשעבר הזמן דיום שמעו וזכות ההפרה פקעה אף חלות הקמה חלה. אמנם חלות ההקמה הזו חלה מאליה בלי מעשה הקמה מצד הבעל.
ויתכן שהתנאים שלפנינו חלוקים בהנ״ל אם ההקמה של יום שמעו חלה מאיליה בלי מעשה גברא מסתבר שתלויה היא ביום של מעשה בראשית כמו יתר דיני יום שבתורה. יום שתיקה עצמו מקיים את הנדר; השלמת היום מקיימת את הנדר ע״פ חלות דין יום דכהת״כ והוא יום דמעשה בראשית – עד חשיכה. מאידך אם הקמת יום שמעו חלה ע״י הגברא שקיים ע״י שתיקתו במשך כל הזמן מסתבר שהזמן הוא זמן קבוע של מעת לעת, כי שתיקה לכל אורך הזמן של כ״ד שעות מוכיחה שקיים הבעל את הנדר בפועל, והו״ל מעשה הקמת גברא.
ונראה עוד שי״ל כמ״ד שיום שמעו הוא יום דמעשה בראשית עד חשיכה – כלומר שההקמה חלה מאליה בלי מעשה גברא – ועכ״ז שתק ע״מ למיקט לא שמה הקמה. ביאור הדבר: שתיקה ע״מ למיקט לא שמה שתיקה וממילא טרם עבר יום שמעו ויש לו עוד זמן להפר עד שיעבר יום שמעו ותחול הקמה מן השמים.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
בדין יום שמעו ניתן לחקור אם הוא זמן בעלמא שבו אפשר לבעל להפר ומשעבר הזמן פקעה זכות ההפרה שלו או״ד בהשלמת יום שמעו חלה הקמה. והנה מבואר בגמרא לקמן (דף עט.) וז״ל קיים בלבו קיים היפר בלבו אינו מופר עכ״ל. וכתב הר״ן (שם ד״ה הפר בלבו וכו׳) וז״ל ונראה בעיני דילפינן לה משתיקה דיום שמעו שהיא מקיימת דטעמא מאי משום דכיון שעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתיה שהוא רוצה בקיומו של נדר, אלמא כל שבלבו לקיימו סגי, אלא דיהיב ליה רחמנא כל ההוא יומא להפרה משום דעד דערבא שמשא לא מוכח מידי שיהא רוצה לקיים וכו׳ ומינה דכל שקיים בלבו קיים לאלתר דהו״ל כאילו עבר יום שמועה וכו׳ עכ״ל. רואים בעליל שהר״ן סובר שבשתיקה ביום שמעו חלה הקמת הבעל והו״ל כקיים בלבו קיים. שתיקה ביום שמעו יוצרת אומדנא דמוכח שהבעל הקים את הנדר בלבו ולכן קיים.
מאידך בהשותק ע״מ למיקט חלוקים האמוראים (לקמן עח:-עט.) אם יכול להפר אח״כ או שלא יכול. והרי בשותק ע״מ למיקט לא הקים בלבו (עיי״ש בר״ן). ועכ״ז יש מ״ד (וכן המסקנא) דהו״ל הקמה. ולכאורה חזינן משם שיום שמעו הו״ל שיעור זמן בעלמא שאפשר להפר בו ומשעבר הזמן פקעה זכות הפרה אף שלא קיים הבעל את הנדר בלבו. אמנם אין הכרח האם הקמה חלה שם ממילא מן השמים או לא.
ועיין ברמב״ם (פי״ב מהל׳ נדרים הלי״ח) שכתב וז״ל שמע האב או הבעל ושתק כדי לצערה אע״פ שלא היה בלבו לקיים נדרה הואיל ועבר היום ולא הפר ולא בטל נתקיימו נדריה עכ״ל. בפשטות פסק שהשותק ע״מ למיקט הו״ל הקמה. ומלשון הרמב״ם משמע שאין יום שמעו שיעור זמן בעלמא שאפשר להפר בו אלא שמשעבר הזמן דיום שמעו וזכות ההפרה פקעה אף חלות הקמה חלה. אמנם חלות ההקמה הזו חלה מאליה בלי מעשה הקמה מצד הבעל.
ויתכן שהתנאים שלפנינו חלוקים בהנ״ל אם ההקמה של יום שמעו חלה מאיליה בלי מעשה גברא מסתבר שתלויה היא ביום של מעשה בראשית כמו יתר דיני יום שבתורה. יום שתיקה עצמו מקיים את הנדר; השלמת היום מקיימת את הנדר ע״פ חלות דין יום דכהת״כ והוא יום דמעשה בראשית – עד חשיכה. מאידך אם הקמת יום שמעו חלה ע״י הגברא שקיים ע״י שתיקתו במשך כל הזמן מסתבר שהזמן הוא זמן קבוע של מעת לעת, כי שתיקה לכל אורך הזמן של כ״ד שעות מוכיחה שקיים הבעל את הנדר בפועל, והו״ל מעשה הקמת גברא.
ונראה עוד שי״ל כמ״ד שיום שמעו הוא יום דמעשה בראשית עד חשיכה – כלומר שההקמה חלה מאליה בלי מעשה גברא – ועכ״ז שתק ע״מ למיקט לא שמה הקמה. ביאור הדבר: שתיקה ע״מ למיקט לא שמה שתיקה וממילא טרם עבר יום שמעו ויש לו עוד זמן להפר עד שיעבר יום שמעו ותחול הקמה מן השמים.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush